בחירת קיבולת שנאי ההפצה היא שלב מכריע בתכנון חלוקת החשמל, המשפיעה ישירות על אמינות אספקת החשמל, הכלכלה התפעולית ותוחלת חיי הציוד. זה בדרך כלל דורש התייחסות מקיפה של עומס בפועל, קצבת קיבולת עתידית ומצב פעולה, במקום פשוט להתאים את צריכת החשמל הנוכחית.
הקיבולת הבסיסית צריכה להיקבע על סמך העומס המחושב של המשתמש. עומס מחושב כולל בדרך כלל את דרישות ההספק של תאורה, ציוד כוח, מיזוג אוויר ומנועים, תוך התחשבות בגורמי סימולטניות ושיעורי עומס. נוהג נפוץ הוא להמיר את העומס המרבי בפועל להספק לכאורה (kVA) ולאחר מכן להשתמש בזה כבסיס לבחירת קיבולת השנאי. לדוגמה, מפרטים נפוצים כוללים 100kVA, 200kVA, 400kVA, 630kVA ו-1000kVA; יש לבחור את הקיבולת הסטנדרטית הקרובה לערך המחושב וקצת יותר ממנו.
שקול קצבת קיבולת עתידית. שנאי חלוקה בדרך כלל לא צריכים לפעול בעומס מלא למשך תקופות ממושכות. בדרך כלל מומלץ לשמור 10% עד 30% קיבולת הרחבה כדי להתאים לצמיחת חשמל עתידית או עומסים חדשים. זה חשוב במיוחד עבור קהילות מגורים, פארקי תעשייה או מתחמים מסחריים; אחרת, עלולות להתעורר בעיות עומס יתר או הרחבת קיבולת תכופה מאוחר יותר.
יש לבצע התאמות בהתבסס על מצב הפעולה ותנאי הסביבה. אם שתי יחידות פועלות במקביל, ניתן לחלק את הקיבולת כראוי; אם טמפרטורת הסביבה גבוהה או פיזור החום גרוע, יש להגדיל את הקיבולת כראוי. יש לקחת בחשבון גם את טווח הפעולה הכלכלי של השנאי; בדרך כלל מומלץ לשלוט בקצב העומס לטווח ארוך-ב-60%~80% כדי לאזן את היעילות ואת תוחלת החיים.
